מסע אישי ומקצועי יוצא דופן

עדה יונת נולדה בירושלים בשנת 1939, בת למשפחה שהתמודדה עם קשיים כלכליים לאחר שאביה נפטר בגיל צעיר. למרות הקשיים, יונת פיתחה סקרנות מדעית עזה כבר בילדותה. היא למדה בבית הספר התיכון לחינוך בתל אביב והמשיכה ללימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיימה את התואר הראשון ב-1962.

לאחר מכן, המשיכה יונת בלימודיה לתואר שני ושלישי במכון ויצמן למדע ברחובות, שם גם החלה את הקריירה המדעית המפוארת שלה. בשנת 1970, קיבלה את הדוקטורט שלה וכעבור מספר שנים החלה להתמקד במחקר שישנה לעד את עולם הביוכימיה – חקר מבנה הריבוזום.

פריצת הדרך המדעית – חקר הריבוזום

הריבוזומים הם "מפעלי הייצור" של התאים החיים, מבנים מורכבים האחראים על תרגום המידע הגנטי ויצירת חלבונים. במשך שנים רבות, עדה יונת פרס נובל ריבוזום חקרה בנחישות את המבנה התלת-ממדי של הריבוזום, משימה שרבים במדע העולמי חשבו שהיא בלתי אפשרית.

בעזרת טכניקה הנקראת קריסטלוגרפיית קרני X, יונת וצוותה הצליחו לפענח את המבנה התלת-ממדי של הריבוזום ברזולוציה אטומית. תגלית זו אפשרה הבנה מעמיקה של תהליך סינתזת החלבונים ופתחה דלתות חדשות לפיתוח אנטיביוטיקות יעילות יותר.

הדרך לפרס נובל

הדרך של יונת לא הייתה קלה. במשך שנים רבות, עבודתה נתקלה בספקנות ואף בזלזול מצד חלק מהקהילה המדעית העולמית. אך יונת המשיכה במחקרה בנחישות ואמונה עזה בדרכה.

ב-2009, הוכרה פריצת הדרך של יונת כשזכתה בפרס נובל בכימיה, יחד עם תומאס סטייץ וונקטרמן רמקרישנן. היא הייתה האישה הראשונה מהמזרח התיכון שזכתה בפרס נובל במדעים, והישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל בכימיה.

מורשת ותרומה לחברה

מעבר להישגיה המדעיים המרשימים, עדה יונת היא דמות מעוררת השראה עבור דורות של מדענים צעירים, ובמיוחד עבור נשים במדע. היא משמשת כדוגמה חיה לכך שעם התמדה, סקרנות ונחישות, ניתן להגיע לפסגות הגבוהות ביותר, גם כאשר הדרך רצופה מכשולים.

יונת ממשיכה לעבוד במכון ויצמן למדע, שם היא מובילה מחקרים חדשניים ומנחה דור חדש של מדענים. היא פעילה בקידום החינוך המדעי בישראל ובעולם, ומדגישה תמיד את חשיבות הסקרנות והחשיבה הביקורתית.

השפעתה על המדע העולמי והישראלי

העבודה של עדה יונת על מבנה הריבוזום השפיעה עמוקות על תחומי הביוכימיה, הביולוגיה המולקולרית ופיתוח תרופות. התובנות שלה אפשרו פיתוח של אנטיביוטיקות חדשות ויעילות יותר, שפועלות על ידי עיכוב פעילות הריבוזומים של חיידקים.

עבור ישראל, זכייתה של יונת בפרס נובל היוותה הכרה עולמית ביכולות המדעיות של המדינה הקטנה. היא הפכה לסמל של הצטיינות אקדמית ישראלית ודוגמה לכך שישראל היא מעצמה בתחום המחקר המדעי.

סיפורה של עדה יונת הוא סיפור של אמונה, התמדה וחדשנות. הוא מוכיח שעם תשוקה אמיתית למדע ונחישות להתגבר על מכשולים, ניתן להגיע להישגים שמשנים את פני המדע העולמי ומשפיעים על חיי מיליוני אנשים ברחבי העולם.

הפוסט עדה יונת – הישראלית שכבשה את נובל בכימיה הופיע לראשונה ב-המומחים - מגזין המומחים - Kinda Experts.

מי היא רות ארנון?

רות ארנון נולדה בשנת 1933 בירושלים. כבר מגיל צעיר הראתה סקרנות יוצאת דופן לעולם המדע. היא השלימה את לימודי הביוכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע ברחובות. במהלך הקריירה המדעית המפוארת שלה, כיהנה ארנון כנשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וזכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל בחקר מדעי החיים.

המסע המדעי של רות ארנון מדע רפואי הוביל לאחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בתחום האימונולוגיה והנוירולוגיה – פיתוח תרופת הקופקסון.

הסיפור מאחורי הקופקסון

בשנות ה-70, החלה רות ארנון, יחד עם פרופסור מיכאל סלע, בחקר אלטרנטיבות לטיפול בטרשת נפוצה – מחלה אוטואימונית כרונית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. המחקר התמקד בחלבונים סינתטיים שיכולים להשפיע על המערכת החיסונית ולמנוע את התקיפה העצמית של מיאלין, החומר העוטף את תאי העצב.

לאחר שנים של מחקר במעבדות מכון ויצמן, הצליחו ארנון וצוותה לפתח את הקופקסון (גלטירמר אצטט) – תרופה המסייעת להפחית את תדירות ההתקפים אצל חולי טרשת נפוצה ולהאט את התקדמות המחלה. בשנת 1996 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את השימוש בקופקסון, ומאז התרופה משמשת מיליוני חולים בעולם.

ההשפעה המהפכנית של הקופקסון

הקופקסון נחשב לאחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בטיפול בטרשת נפוצה. לפני פיתוח התרופה, היו אפשרויות הטיפול לחולי טרשת נפוצה מוגבלות ביותר. הקופקסון שינה זאת והביא תקווה חדשה לרבים.

יתרונותיה של התרופה רבים:

• הפחתה משמעותית בתדירות ההתקפים
• האטת התקדמות המחלה
• תופעות לוואי מינימליות יחסית לתרופות אחרות
• שיפור באיכות החיים של המטופלים

המורשת המדעית של רות ארנון

תרומתה של פרופסור ארנון למדע חורגת הרבה מעבר לפיתוח הקופקסון. במהלך הקריירה שלה, פרסמה יותר מ-400 מאמרים מדעיים והובילה מחקרים פורצי דרך בתחום האימונולוגיה. היא הייתה חלוצה בקידום נשים במדע בישראל והשראה לדורות של מדעניות ומדענים.

בראיון שהעניקה לעיתון "הארץ" בשנת 2016, אמרה ארנון: "המדע הוא תשוקה, לא עבודה. כשאתה מגלה משהו חדש, זו הרגשה שאין כמותה. זה מה שמניע אותי כל יום מחדש."

השפעתה על התעשייה הישראלית

הקופקסון לא רק שינה את חייהם של חולי טרשת נפוצה, אלא גם הציב את ישראל על המפה העולמית בתעשיית התרופות. חברת טבע הישראלית, שייצרה ושיווקה את התרופה, הפכה בזכותה לאחת מחברות התרופות המובילות בעולם. הכנסות החברה מהקופקסון הסתכמו במיליארדי דולרים לאורך השנים, והתרופה הייתה אחד המוצרים המצליחים ביותר שפותחו אי פעם בישראל.

דוגמה זו ממחישה את הפוטנציאל האדיר של שיתוף פעולה בין אקדמיה לתעשייה, ואת היכולת של מדע ישראלי לייצר פתרונות בעלי השפעה עולמית.

סיכום

סיפורה של רות ארנון והקופקסון הוא עדות לכוחו של המדע לשנות חיים. מדענית ישראלית שהחלה את דרכה במעבדה קטנה במכון ויצמן, הצליחה להביא תקווה למיליוני אנשים הסובלים מטרשת נפוצה ברחבי העולם. תרומתה של ארנון לא רק קידמה את המדע והרפואה, אלא גם העמידה את ישראל בחזית החדשנות העולמית.

כפי שארנון עצמה אמרה פעם: "המדע הוא גשר בין עמים ותרבויות. הוא שפה אוניברסלית שמאחדת אנשים למטרה משותפת – שיפור חיי האדם." מילים אלו משקפות את מורשתה – מורשת של מצוינות, חדשנות והומניזם, שתמשיך להשפיע על העולם לשנים רבות.

הפוסט פריצת הדרך של רות ארנון: המדענית שהביאה לעולם את הקופקסון הופיע לראשונה ב-המומחים - מגזין המומחים - Kinda Experts.